Abraham Mapu (1808 in Vilijampolė, Kaunas – 1867 in Königsberg, Prussia) was a Lithuanian Jewish novelist in Hebrew of the Haskalah ("enlightenment") movement. His novels later served as a basis for the Zionist movement.
As a child, Mapu studied in a cheder where his father served as a teacher. He married in 1825.
For many years he was an impoverished, itinerant schoolmaster. Mapu gained financial security when he was appointed teacher in a government school for Jewish children. He worked as a teacher in various towns and cities, joined the Haskalah movement, and studied German, French and Russian. He also studied Latin from a translation of the Bible to that language, given him by his local rabbi.
He returned in 1848 to Kaunas and self-published his first historical novel, Ahavat Zion. This is considered the first Hebrew novel. He began work on it in 1830 but completed it only in 1853. Unable to fully subsist on his book sales, he relied on the support of his brother, Matisyahu. In 1867 he moved to Königsberg due to illness, published his last book, Amon Pedagogue (Amon means something like Mentor), and died there.
Mapu is considered the first Hebrew novelist. Influenced by French Romanticism, he wrote intricately plotted stories about life in ancient Israel, which he contrasted favorably with 19th-century Jewish life. His style is fresh and poetic, almost Biblical in its simple grandeur.
The romantic-nationalistic ideas in his novels later inspired David Ben-Gurion and others and served as the basis for the implementation of these ideas in the Zionist movement that later led to the establishment of the state of Israel. The American Hebrew poet, Gabriel Preil, references Mapu in one of his works, and focuses on the two writers' native Lithuania.
Abraham Mapu's Novels
Ayit Tzavua (1858) (Hypocrite Eagle)
Ahavat Zion (1853) (Amnon, Prince and Peasant as translated by F. Jaffe in 1887)
Ashmat Shomron (1865) (Guilt of Samaria)
The Complete Ahavat Zionnovel is available On Line
ן
אברהם מאפו
א
אוֹהֵב ה' שַעֲרֵי צִיוֹן
(תהילים פ"ז, ב')
תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם
(שיר השירים ג', י')
איש היה בירושלים בימי אָחָז מלך יהודה ושמו יוֹרָם בן אֲבִיעֶזֶר, אלוף ביהודה ושר אלף, ויהי לו שדות וכרמים בכרמל ובשרון ועדרי צאן ובקר בבית לחם יהודה; ויהי לו כסף וזהב, היכלי שן וכל שכיות החמדה, ושתי נשים היו לו, שם האחת חַגִית בת עִירָא, ושם השנית נַעֲמָה. ויאהב יורם את נעמה מאד, כי יפת תואר היא. ותקנא בה חגית צרתה ותכעיסנה, כי לחגית היו שני בנים ולנעמה לא היה ולד. אך נעמה היתה נעימה בתארה ובמעלליה, ויעש לה יורם בית לבד, למען לא תצור אותה חגית צרתה.ועָכָן היה בן-משק בית חורם, ויתן יורם לו את חֶלְאָה, שפחת חגית הכנענית, לאשה. ואוהב דבֵק מאח היה ליורם ושמו יְדִידְיָה הנדיב, מגזע מלכי יהודה, ושר הרכוש אשר למלך, איש חמודות, רך בשנים , עשיר ומגן לבני הנביאים לִמודי ה', כי אהב נועם לקחם ויט למשל אזנו, ויתמכם בנדבת ידו, על כן קראו שמו ידידיה הנדיב. ויתנוססו יורם וידידיה כאבני-נזר בדור תהפוכות, דור אחז, כי נאמנה רוח שניהם עם אל ועם קדושיו, ויתהלכו בין למודי ה', אשר תעודת בן אמוץ צרורה אתם ותורת ה' חתומה בם.
ומַתָן השופט, בן יוֹזָבָד העריץ, התחבר ליורם ויהי איש-עצתו, ויתַמֵם עם יורם באהבה מגולה ועברתו שמר בלבו, מיום קחת יורם את חגית אהובתו לאשה. וזה הדבר אשר לא נשמר יורם ממנו ויחשבהו לאוהב לו: כי יוזבד העריץ, אבי מתן, היה איש-חמסים, רודף בצע מעשקות, אשר עשה עושר ולא במשפט, ויבלע חיל-זרים, והעשוקים לא יכלו להוציא את החמס מיד עושקם כח, כי היה יוזבד איש-זרוע ונשוא-פנים, וידכא בשער אנשי ריבו. ועירא אבי חגית היה גם הוא איש ריבו ובעל משפטו, כי התעשק עם יוזבד על אודות חלקת שדה דשנה ושמנה, אשר השיג העריץ גבולה. וכאשר צרר יוזבד את עירא, כן אהב מתן, בן העושק, את חגית בת העשוק. ויוזבד זקן מאד בעת ההיא, וחגית היתה אז בנעוריה בית עירא אביה.
ויאמר מתן לחגית: "יקרבו ימי אבל אבי והשיבותי לאביך את חלקת שדהו וגם כל חלקת האדמה אשר אצל גבולה, רק הטי לי חסד נעוריך, כי יורש אחד אני לאבי ונחלתי רבה מאד".
אך חגית עגבה על יורם האלוף בעת ההיא, ותתן תקוה בלב מתן, כי כן היתה לה מצות עירא אביה, ולבה בל עמה, כי ליורם היתה תשוקתה, ולו יעד אותה אביה בסתר. ויוזבד העריץ מת לשמחת לב מתן בנו ולשמחת כל העשוקים, וינסו דבר אל מתן, והנה לבו כלב אביו.
ואמר מתן אל עירא אבי חגית: "הנה אבי בעל משפטך מת, ועתה קחה-נא את חלקת שדך, וכל השדות אשר אצל גבולה אנכי נותן לך שלומים למספר שני התבואות, אשר אסף אבי משדך. ואם מצאתי חן בעינך , הואל-נא והרבה עלי מוהר ומתן ותנה לי את חגית בתך, אשר אהבתי, לאשה".
|
http://benyehuda.org/mapu/ahavat_zion_complete.html
No comments:
Post a Comment